חקיקת חוק יסוד: החקיקה תהווה התקדמות ראויה אל עבר פתרון בדמות חוקה, אשר תביא לאיזון ולחלוקת כוחות מוגדרת ונכונה יותר בין עליונות המשפט וההגנה על זכויות לבין ריבונות הפרלמנט ותהליך קבלת ההחלטות במשטר דמוקרטי / 31.08.2015
בשלהי הכנסת ה-19 היינו עדים להתנגשות נוספת בין הרשות השופטת מחד והרשות המחוקקת מאידך. הפעם, הייתה זו יוזמה פרלמנטרית לחוקק פסקת התגברות לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שתאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוק שנפסל על-ידי בית המשפט העליון, ברוב מיוחד של 61 חברי כנסת וכהוראת שעה לארבע שנים. הייתה זו תגובה להחלטת בג"צ לבטל את התיקון לחוק למניעת הסתננות שאושר בכנסת בתחילת שנת 2014.
אין זו הפעם הראשונה, ולבטח לא האחרונה, שבה בתי המשפט והכנסת מצויים על מסלול התנגשות מתמיד, שבו ניתן למנות רק מפסידה וודאית אחת – הדמוקרטיה הישראלית. מאבקים מסוג זה הם פועל יוצא של התרופפות מערכת האיזונים והבלמים בין רשויות המדינה. יחסי האיזון, הריסון והבקרה בין הרשויות הם מאפיין מובהק של דמוקרטיה, אך כאשר מערכת המשפט חורגת מתחום סמכותה ובאה בנעליה של הרשות המבצעת או הרשות המחוקקת – מופר האיזון הנדרש.
במדינת ישראל, אחד מתפקידיה של הרשות השופטת הינו פיקוח על החלטותיהן של רשויות השלטון לבל תפגענה בעקרונות יסוד, בחקיקה או בתקנות. אולם, בהיעדר מתווה חוקתי שיתחום את סמכויותה וגבולותיה של כל רשות ורשות, בתי המשפט, באמצעות הביקורת השיפוטית, גולשים לתחומי אחריות של הממשלה והכנסת. דומה כי בית המשפט הגבוה לצדק הפך לאביר זכויות האדם של המשטר הישראלי המשתמש בחרב המידתיות והסבירות בכדי לקבוע את הנורמה, בלא שנותר מרווח תמרון ממשי למחוקק. בעבר, ביטול דברי חקיקה נעשה במשורה ובמקרים חריגים, אך בשנים האחרונות נדמה כי מדובר בפרקטיקה רווחת המקיפה נושאים רבים ומגוונים – כך, למשל, שירות צבאי של אברכים, תפעול פרטי של בית סוהר, כליאת מסתננים לישראל, קריטריונים לקבלת קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי, קצבאות קיום לתלמידי ישיבות ואמות מידה להטבות במס.
ביטול דברי החקיקה של הכנסת מתבצע מתוקף חוקי יסוד, שעמדו בבסיס ההכרזה על "מהפכה חוקתית" על-ידי בית המשפט העליון לפני כשני עשורים. ייתכן והייתה בכך "מהפכה", יש שיסברו חיובית ויש שיגרסו שלילית, אולם לבטח אין מדובר במהלך חוקתי, שנתקבל לאחר שיח מעמיק וציבורי, ושלא נתון למרותם של צרכים פוליטיים ונדון לשינויים תכופים. בהקשר זה ראוי להדגיש כי אין תקדים בעולם למצב שבו בית המשפט מכריז על מעמד עליון לחוקים מסוימים, בענייננו חוקי יסוד, ונוטל לעצמו סמכות של ביקורת שיפוטית על חקיקת הכנסת, ללא קיומו של מסמך חוקתי שלם ואף ללא הוראה מפורשת.
ללא כללי משחק ברורים, הדמוקרטיה הישראלית ניצבת בפני כאוס מערכתי מסוכן. הפתרון הוא כינון חוקה והשלמת "החלטת הררי" הידועה, שבה הכנסת הראשונה החליטה להכין "הצעת חוקה למדינה", אשר "תהיה בנויה פרקים-פרקים". חוקה שתגדיר את הליכי החקיקה, שכיום מוסדרים בתקנות הכנסת. חוקה שתבהיר את היקף ואופן הביקורת השיפוטית על הליכי חקיקת הכנסת, אשר כיום נקבעת טלאי על טלאי בפסקי הדין של בית המשפט העליון. חוקה שתהווה מסמך מכונן אליו ילדינו יוכלו לשאת את עיניהם ולקרוא שחור על גבי לבן את זכויותיהם האזרחיות.
לפיכך, מוטב אם הכנסת ה-20 תפעל לחקיקת חוק יסוד: החקיקה, אשר הונח מספר פעמים על שולחן הכנסת מאז שנת 1975. הצעת חוק היסוד בגרסתה האחרונה תעגן לראשונה ברמת חקיקת יסוד את סמכותה של הכנסת לחוקק חוקים ותעניק לכנסת את סמכויות האסיפה המכוננת, וביניהן הסמכות לכונן חוקה למדינת ישראל.
ההצעה תעגן במפורש את עליונות הוראות כל חוקי היסוד על פני הוראותיהם של חוקים רגילים ותקבע כי הוראה בחוק יסוד לא תשונה ולא תבוטל אלא בחוק יסוד. כמו כן, יוסדרו הליכי החקיקה בישראל בחוק יסוד – כדוגמת מי רשאי להגיש הצעת חוק ומהם שלבי החקיקה. כיום, למרבה הפלא, ענייני סדרי ההצבעה וסדרי עבודתה של הכנסת מוסדרים אך ורק בתקנון הכנסת.
חוק יסוד: החקיקה יקבע מודל ריכוזי של ביקורת שיפוטית באופן שביטול חקיקה יבוצע רק על ידי בית המשפט העליון בהרכב של תשעה שופטים, ובכך יתקן את המצב הנוכחי, לפיו באופן תיאורטי כל בית משפט רשאי להכריז על בטלותו של חוק.
עניין מרכזי נוסף העולה מנוסחו האחרון של הצעת חוק זה הוא קביעת מודל הביקורת השיפוטית בכל הנוגע ליחס בין הכנסת לבית המשפט. החוק יאפשר למחוקק להתגבר על פסיקת בית המשפט העליון כי חוק בטל מחמת היותו מנוגד לחוקי היסוד, וזאת באמצעות חקיקת החוק מחדש, ובלבד שיתמכו בו לפחות 65 חברי כנסת בכל שלוש הקריאות. לאור המצב המשפטי הנוכחי, הוראת "ההתגברות" המוצעת למעשה מקשה על הכנסת לחוקק "חוקים עוקפי בג"צ". כיום, לדוגמה, המחוקק מוסמך להגיב לבטלות חוק באמצעות הוספת הוראה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולקבוע בהוראה זו כי החוק שהוכרז בטל יהיה תקף. הכנסת תוכל לעשות כן באמצעות רוב רגיל, למשל 2 נגד 1, והחוק שהוכשר יהיה תקף ללא מגבלת זמן. ההסדר המוצע בחוק יסוד החקיקה , כאמור לעיל , דורש רוב מיוחד (65 חברי כנסת) ומכשיר את החוק לחמש שנים בלבד. יתרה מזאת, במציאות הישראלית של קואליציות מפולגות, השגת רוב של 65 חברי כנסת בכל הקריאות היא מלאכה לא פשוטה. קל וחומר כאשר על כף המאזניים ניצב דבר חקיקה הבא לאחר הכרעה שיפוטית כי החוק סותר את ערכי היסוד של המדינה.
הדמוקרטיה הישראלית ניצבת בפני אתגר מן המעלה הראשונה. חקיקת חוק יסוד: החקיקה תהווה התקדמות ראויה אל עבר פתרון בדמות חוקה, אשר תביא לאיזון ולחלוקת כוחות מוגדרת ונכונה יותר בין עליונות המשפט וההגנה על זכויות לבין ריבונות הפרלמנט ותהליך קבלת ההחלטות במשטר דמוקרטי.