הלכה חדשה של בית המשפט העליון מנובמבר 2018 מאפשרת להעביר זכויות במשקים חקלאיים על-פי צוואה ולא רק ליורשים על פי דין – כלומר לא רק לבן זוג או לבן ממשיך
בת רשות בנחלה במושב קבעה בצוואתה כי אדם מסוים יקבל את זכויותיה אחרי שתלך לעולמה. עם זאת, "חוזה המשבצת" בין רשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית לארץ ישראל והאגודה השיתופית של המושב מסדיר כיצד מעבירים זכויות של בר רשות בנחלה במושב לאחר מותו. האם יש לכבד את הצוואה, או להעביר את הזכויות ליורשים בהתאם ל-"חוזה המשבצת"?
אנו יודעים כי אדם יכול לצוות מה יקרה לרכושו לאחר פטירתו. כך, יכול אדם לצוות כי רכושו יעבור לילדיו, לאשתו, לשכניו או למשל לגופים להם הוא רוצה להעביר כספים. למעשה, כך יכול אדם לגבור על האמור בחוק הירושה – "ירושה על פי דין" – ולקבוע מי יקבל את עזבונו במסגרת הצוואה.
פרטי המקרה
המנוחה החזיקה במושב עלמה, מושב דתי שבגליל העליון, משק ובמכסת ייצור ביצים. הקרקעות של המושב הן קרקעות של מדינת ישראל, ובחוזים שנחתמו בין רשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והמושב (מה שנקרא "חוזה המשבצת") הוסכם כי רשות מקרקעי ישראל משכירה לסוכנות את הקרקעות, והסוכנות מקנה למושב רשות להשתמש בקרקעות. את הרשות להשתמש בקרקעות מעביר המושב לחבריו ומקנה להם זכות "בר רשות".
החוזה המשולש קובע מה ייעשה בקרקע של חבר במושב עם לכתו לעולם הבא; זכויות החבר יעברו לבן זוגו שנותר בחיים. החוזה קובע כי אם אין בן זוג, אז הזכויות בקרקע יעברו לבן ממשיך. אם אין בן זוג ואין בן ממשיך, הזכויות בקרקע יעברו לפי סעיף 114 לחוק הירושה אשר קובע, לגבי משק חקלאי, כי יירש יורש על פי דין "המוכן ומסוגל לקיימו" ואם שווי המשק עולה על החלק של אותו יורש בעיזבון המנוח, יפצה אותו יורש את היורשים האחרים.
חברת מושב עלמה עשתה צוואה בדצמבר 2007 ובה הורישה את כל רכושה, כולל הזכויות בקרקע במושב, לנכד שלה. בפברואר 2008 הלכה לעולמה חברת המושב. הבנים של המנוחה, וגם הנכד, פנו לבית משפט וביקשו כי בניגוד לצוואה ייקבע כי אחד הבנים יהיה היורש של המשק החקלאי במושב. בית המשפט בקריית שמונה דחה את הבקשה וקבע כי הנכד הוא היורש הבלעדי של המשק. בערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת, קבעו השופטים כי הנכד הוא היורש היחיד, וזאת בהתאם לצוואה.
פסק הדין של בית המשפט העליון
העניין התגלגל לבית המשפט העליון שדן בנושא בנובמבר 2018 (בע"ם 7861/17 פלוני ואח' נ' פלוני ואח').
חוק הירושה קובע כי יש למסור את המשק החקלאי ליורשים. ומיהם אותם יורשים? יורשים הם "יורשים על פי דין או זוכים על פי צוואה". לצורך חוזה המשבצת אפשר להתחשב גם ביורשים על פי צוואה, וזאת כי קיים עיקרון חשוב מאד במשפט הירושה – כי אדם, כל אדם, קונה חופש לצוות מה יעשה בעזבונו, והחיים מצווים לקיים את דברי המת ורצונו.
לדברי השופט פוגלמן, אם נגביל את הירושה במקרים כאלו לירושה על פי דין, נסתור עקרון יסוד בדיני הירושה, שכן הירושה על פי צוואה מבטאת את רצון המוריש במידה רבה יותר בירושה על פי דין.
בית המשפט קבע כי היות וחוק הירושה הקנה עדיפות להוראות הצוואה על פני הירושה על פי דין, ניתן להחיל זאת גם במקרה של העברת זכויות של בר רשות במקרה של חוזה המשבצת.
משמע, אם בר רשות קבע בצוואה זוכה אחד במשק, אותו יורש על פי הצוואה עדיף על פני כל היורשים על פי דין. נקבע אם כך כי הנכד הוא היורש היחיד שזכאי לקבל את כל זכויות המנוחה במשק, ורשות מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית אינן מתנגדות להעברת הזכויות אליו.