בג"צ החליט (7.11.24) לדחות את עתירתנו (בג"צ 11205-11-24) כי בית המשפט יורה על בטלותה של החלטת ראש הממשלה מיום 5.11.24 להעביר מכהונה את שטר הביטחון, חבר הכנסת יואב גלנט.

בעתירה טענו כי אין חולק על כך שלראש הממשלה נתונה סמכות, בהתאם לחוק יסוד: הממשלה ובהתאם לדין, לפטר מממשלתו שר, בהודעה מטעמו ובהתראה של 48 שעות. הסוגייה אינה סוגייה של סמכות, אלא של שיקול דעת בהפעלת הסמכות – עילת הסבירות. 

הדגשנו כי על אף שבהתאם לפסיקתו של בג"צ, לראש הממשלה נתון מנעד שיקול דעת רחב מאוד בהחלטות באשר למינוי שרים לממשלתו ופיטורי שרים מממשלתו, ובהתאם מתחם ההתערבות השיפוטית בסוגיות אלה הוא קטן ומצומצם מאוד, ואף ששקילת שיקולים פוליטיים, מפלגתיים וקואליציוניים היא לגיטימית ואין בה פסול כשלעצמה, הרי ששיקול דעת זה אינו בלתי מוגבל. במצבי קיצון, אף שיקול דעת זה עשוי להיות נתון לביקורת שיפוטית ולהתערבות שיפוטית.

ציינו בעתירה כי ראש הממשלה כשל מליתן את המשקל הראוי לכל אחד מהשיקולים הרלוונטיים הנוגעים לשאלת הותרתו של יואב גלנט בתפקיד שר הביטחון או פיטוריו מתפקיד זה. בהתאם למבחן התוצאה – העובדה שראש הממשלה החליט לפטר את יואב גלנט מתפקיד שר הבטחון – עולה כי ראש הממשלה נתן משקל יתר לשיקולים פוליטיים וקואליציוניים, וייחס משקל נמוך במיוחד, עד כדי משקל אפס, לשיקולים בדבר הצורך ביציבות בפיקוד והנהגת מערכת הביטחון בעת מלחמה המתנהלת בעצימות במספר רב של זירות; ובדבר הצורך בניסיון ביטחוני נרחב של הנושא בתפקיד שר הביטחון. דחיקתם של שיקולים אלה לקרן-זוית דווקא בעת חירום ביטחונית מלמדת כי ההתעלמות מהם נגועה באי-סבירות קיצונית, המחייבת את ביטולה של ההחלטה.

הדגשנו כי בנסיבות העניין, ונוכח עת החירום הביטחונית, חלים על ראש הממשלה גם דיני האיפוק והריסון, בדרך של היקש. אף שדינים אלה יפים בראש ובראשונה לתקופת בחירות ותקופת ממשלה יוצאת וממשלת-מעבר, תקופת דמדומי שלטונה של ממשלה, העותרת תטען כי בנסיבות העניין, ונוכח המלחמה העצימה המתנהלת בכמה זירות, מחויב ראש הממשלה בריסון ואיפוק ביחס לחילופי גברי בתפקיד שר הביטחון, ומשמעותה של חובה זו בנסיבות הנוכחיות היא בהימנעות מפיטוריו של שר הביטחון, למעט בנסיבות נדירות, קיצוניות וחריגות שמשמעותן המתחייבת היא אי יכולת של שר הביטחון להמשיך ולכהן בתפקידו – נסיבות שאינן מתקיימות בענייננו.

אין פירוש הדבר כי בכל מקרה ובכל מצב נאסר על ראש הממשלה לערוך חילופי דברי בתפקיד שר הביטחון בעת לחימה. בדיוק כפי שאין פירושם של דיני הריסון והאיפוק החלים על ממשלת מעבר, כי נאסר עליה לבצע כל פעולה שלטונית שהיא, או לקבל כל החלטה מדינית או ביטחונית. התוצאה היא פרי איזון בין מכלול נסיבות העניין לבין הצרכים העולים באותו מקרה. ואולם העותרת תטען כי בנסיבות הנוכחיות, לא עלה בידו של ראש הממשלה, לשכנע – בהודעתו בדבר הנסיבות שהובילו אותו להחלטה להעביר את יואב גלנט מכהונתו כשר הביטחון – כי קמה הצדקה לפטר את יואב גלנט כעת מתפקיד שר הביטחון, בהינתן השיקולים כבדי המשקל והנסיבות הביטחוניות הקיצוניות השוררות.

בג"צ קבע כי הנימוקים שהוצגו על-ידי ראש הממשלה להחלטתו טמונים במשבר אמון מתמשך בינו לבין שר הבטחון ולאחר שהתגלעו פערים משמעותיים בין עמדות הצדדים בסוגיות שונות, לרבות בסוגיות מדיניות ובטחוניות שהן בליבת ניהול המלחמה, אשר לדעת ראש הממשלה, מונעים מהממשלה לתפקד כראוי.

מדובר אפוא בשיקולים רלוונטיים קבע בית המשפט, אשר דומה כי הם אכן משליכים – כנדרש – על תפקודה התקין של הממשלה. כאשר מדובר בסמכותו של ראש הממשלה להעביר מכהונה שר בממשלתו, השאיפה לגבש ולקדם מדיניות ממשלתית מוסכמת, ולהתגבר על חילוקי דעות מהותיים, היא שיקול רלוונטי לעניין הפעלת סמכותו שבדין. 

"המקרה אמנם מעורר תהיות ייחודיות, הנעוצות בעיתוי ההחלטה להעביר את השר מתפקידו במהלכה של מלחמה ממושכת. זאת, שכן מטבע הדברים, שר הבטחון נושא בתפקיד חשוב ומרכזי בניהול המלחמה המתמשכת שכן הוא הממונה מטעם הממשלה על הצבא. בשים לב למכלול השיקולים, חרף עיתוי קבלת ההחלטה, ובהתחשב באמת המידה המצמצמת עד מאד להתערבות בית המשפט בהחלטה להעביר שר מתפקידו, קבע בג"צ כי העותרים לא הרימו את הנטל ולא הוכיחו כנדרש כי ענייננו בא בגדר המקרים החריגים העולים כדי חוסר סבירות קיצוני, שבהם יתערב בית המשפט בהחלטת ראש הממשלה להעביר מתפקידו שר בממשלתו."