ביטול עסקאות מתנה – הרחבת ההלכה

מהי מתנה?

מתנה יכולה להיות רכוש, זכויות וגם נכסי מקרקעין. בישראל מוגדרת מתנה לפי חוק שנחקק בשנת 1968 אשר קובע כי מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה.

בשונה מצוואה, מתנה היא עסקה גמורה כאשר הנותן מציע את המתנה והמקבל מסכים לקבל את המתנה. למעשה הסכם המתנה מהווה חוזה לכל דבר ועניין וחלים על עסקת המתנה כל הכללים והתנאים הדרושים לכריתת חוזה, ביניהם גם "גמירות הדעת" – שהוא מודעות וכוונה של הצדדים להתקשר בחוזה מחייב ומוגדר. בעסקת מתנה צריך להתקיים רמה גבוהה יותר של "גמירות הדעת", כלומר שהמתנה ניתנה ברצון חופשי ומתוך הבנה מלאה של נותן המתנה.

כדאי לזכור שבדרך כלל בניגוד לחוזה רגיל, עסקת מתנה לא עוברת את השלבים המורכבים שקיימות בעסקאות מסחריות אחרות, כדוגמת משא ומתן והתמקחות בין הצדדים, או סממנים אובייקטיבים של הצדדים המעוניינים להתקשר בעסקה ועוד.

מתנה לאחר מוות – לא תקפה אלא אם בצוואה

לצד הכללים וההוראות הקבועות בנוגע לעסקאות מתנה ולחוזים בכלל, קובע חוק הירושה כי מתנה שאדם מעניק לאדם אחר, מתוך כוונה שהמתנה תהיה של המקבל רק לאחר מותו – ולא באמצעות צוואה – מהווה מתנה שאינה תקפה. משמע, שאם אדם רוצה להעניק לאדם אחר את רכושו, אבל רק לאחר מותו, עליו לערוך צוואה בהתאם לכללים בחוק הירושה.

פרשת נחשון – פרשנות מצמצמת וזהירה של בית המשפט

בשנת 2016 הגיע עניין שכזה לבית המשפט העליון (פרשת עמוס נחשון). השופטת ענת ברון קבעה שיש להחיל פרשנות זהירה ומצמצמת של ביטול המתנה עקב ההוראה בחוק הירושה, וקבעה יש לבטל את המתנה רק כאשר ברור שכוונת הצדדים שהמתנה תועבר לרשות המקבל רק לאחר מותו של הנותן. בית המשפט הדגיש כי אין לבטל עסקאות מתנה כאשר המתנה מועברת לאלתר לרשות המקבל, גם אם הנותן מותיר בידיו שליטה מסוימת בדבר המתנה באמצעות הטלת מגבלות או חיובים על המקבל. לא ברור מהי בדיוק שליטה מסוימת, היות ובית המשפט קבע כבר בעבר שמגבלות כדוגמת שנותן המתנה יוכל לגור בנכס כל זמן שהוא חי, או כי המקבל של הנכס לא יוכל למכור אותה וכדומה הן מגבלות משמעותיות שמעידות כי יש לבטל את המתנה (ע"א 763/88 פילובסקי נ' בלס משנת 1991).

מרץ 2020 – בית המשפט מרחיב הפרשנות ומבטל עסקאות מתנה של דירות שנרשמו בטאבו

במרץ 2020 הגיע מקרה דומה לבית המשפט העליון, ושוב לאותה שופטת – ענת ברון (פרשת פלונית נגד פלונית).

אלמנה ערירית החליטה בשנת 2012 לתת במתנה 2 דירות מגורים – ברמת גן ובהוד השרון –  לילדיהם של זוג חברים שלה, שהקשר עמם התהדק תקופה קצרה קודם לכן, בכפוף לכך שדמי השכירות יועברו אליה כ-"דמי מחיה". לפני שערכו את הסכמי המתנה, הלכו הצדדים לרופא מומחה וקיבלו ממנו חוות דעת כי האלמנה כשירה לבצע את עסקאות המתנה. נחתמו הסכמים והבעלות על הדירות הועברו בלשכת רישום המקרקעין (טאבו) על שם מקבלי המתנות.

עם זאת, בשנת 2014 הגיש האפוטרופוס של האלמנה תביעה על כך שאף על פי שהמתנה הושלמה והזכויות בנכסים נרשמו עם שם ילדי החברים, מצבה הקוגניטיבי של האלמנה לא אפשר לה להבין את משמעות פעולותיה, והחתימה על הסכמי המתנה נעשתה תחת השפעה פסולה של ילדי החברים.

בית המשפט העליון החליט להרחיב את הפרשנות שלו ולקבוע כי עסקאות המתנה בטלות, וכי האלמנה לא גמרה בדעתה להעניק את זכויותיה בדירות לאור מצבה הקוגניטיבי.

יותר מזה, קבעה השופטת ברון כי גם אם האלמנה הייתה כשירה לערוך את הסכמי המתנה, האלמנה הייתה סבורה שהסכמי המתנה נועדו להעניק את הנכסים רק לאחר פטירתה, ולכן מדובר במתנה שאינה מותרת על פי דין, אלא אם נעשתה באמצעות צוואה. זאת על אף שהצדדים קבעו שדמי השכירות ישולמו לאלמנה ולאחר הסכמי המתנה, שינתה האלמנה את צוואתה ומחקה את הנכסים שהועברו במתנה לילדי החברים.

יש לזכור שעל-פי הוראות חוק המקרקעין, עסקה במקרקעין נגמרת ברישום, ונקבע כי הקניית מתנה של זכות בעלות במקרקעין מסתיימת עם רישום הבעלות במרשם המקרקעין על שמו של מקבל המתנה.

בפרשת עמוס נחשון משנת 2016 בית המשפט מחליט שלא לבטל את עסקת המתנה – העסקה הושלמה והוענקה הזכות להירשם כבעלים בנכס והזכויות אכן הועברו לאלתר. לא רק שבית המשפט קבע כי יש להיזהר לפני שמבטלים עסקאות מתנה אלא שיש גם משמעות לאופי המתנה, כאשר לזכות במקרקעין יש משקל רב יותר.

לעומת זאת, מחליט בית המשפט בפרשת פלונית לנקוט בפרשנות מרחיבה ולבטל עסקאות מתנה של נכסי מקרקעין שהרישום עבורם הושלם כבר בטאבו והן על-פי חוק המקרקעין – עסקאות גמורות.

החלטה זו של בית המשפט, לאור הנימוקים של השופטת ברון, היא הרחבה של מה שנקבע בפרשת עמוס נחשון שכן היא מתבססת על דיני החוזים ולא על חוק הירושה – בית המשפט מבטל את עסקת המתנה לא בשל כך שהמתנה הייתה אמורה להינתן לאחר המוות של נותן המתנה, אלא בשל קביעה שנותן המתנה לא גמר בדעתו לתת את המתנה.  

(ע"א 3354/18 פלונית נ' פלונית)