המוכר הטעה את הקונה לגבי מצב תכנוני של נכס – אשר שילם עבור דירה אך רכש נכס המותר לשימוש כמחסן. בית המשפט קבע כי הקונה לא יהיה זכאי לשווי ההפרש של הנכס כיום, אלא הוא זכאי לסכום ששילם ביתר בשנת 2004 עם הצמדה לשנת 2021.
בשנת 2004 נודע לאורן דר כי יוסי מולה מציע למכירה את דירתו שברחוב טבריה בתל אביב, בסמוך לבית הקברות טרומפלדור. בדיקה במרשם המקרקעין העלתה כי הנכס מופיע כדירה בקומת מרתף, שצמודים אליה חניה ושטח קרקע. בספטמבר 2004 קנה אורן מיוסי את הדירה בסכום של 240,000 דולר ולאחר ששילם את מלוא התמורה, הבעלות בדירה נרשמה על שמו במרשם המקרקעין והוא עבר לגור בדירה.
באוקטובר 2010 הגישה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה כתב אישום כנגד אורן שכן התברר כי לפי היתר הבנייה, הנכס מותר לשימוש רק למחסן ולחדר הסקה, והיות ונעשה בנכס שימוש לצרכי מגורים ללא קבלת היתר בניה, הרי שמדובר בשימוש חורג.
אורן שכר את שירותיה של עורכת דין ולאחר כ-6 שנים זוכה כאשר התביעה החליטה לחזור בה מהאישום, שכן לאורן עמדה הגנה לפי חוק התכנון והבניה – שכן הוא פנה לאנשי מקצוע מנוסים, שבדקו את המצב התכנוני של הנכס ולא התריעו בפניו על אי ההתאמה של הנכס למגורים מבחינת היתר הבניה.
אורן החליט להגיש תביעה כנגד המוכר אשר ידע היטב כי אסור השימוש למגורים בנכס אבל לטענת אורן הוא נמנע מלגלות זאת במשא ומתן, במועד החתימה ואפילו לאחר ההתקשרות. בתביעה דרש אורן כי יפוצה בכמעט 2 מיליון ₪, שהם לדעתו ההפרש בין שוויו של הנכס כיום אילו הותר בו שימוש למגורים לבין שוויו היום של מחסן וחדר הסקה.
המטרה של קביעת פיצויים לפי דיני החוזים היא להעמיד את הנפגע במקום שבו הוא היה אלמלא הייתה הטעות או ההטעיה.
מהן האפשרויות של הקונה?
במקרה שלנו, אם אורן היה יודע כי השימוש למגורים אינו מותר, היו עומדות לו 2 אפשרויות: (1) היה מוותר על העסקה, ואז הייתה לו הזכות לתבוע לבטל את ההסכם ולחזור למקום שבו הוא היה מחליט שלא להיקשר בהסכם – כלומר לקבל את הכסף ששילם חזרה וכן גם פיצוי על הסתמכות או על המצג שהוצג לו אך הוא לא היה זכאי לפי בית המשפט בפיצוי המביא את הנכס שקנה למעמד של דירת מגורים מותרת לפי החוק (2) האפשרות השנייה היא לאחר שגילה את הטעות, לדבוק בהתקשרות ולא לבטל את ההסכם. הביטול הוא זכות ולא חובה.
אי גילוי של עובדות חשובות
