דמי תיווך – מהמשכיר ומהשוכר

השוכר לא ישלם תשלומים של המשכיר

התיקון לחוק השכירות והשאילה, שנקרא גם חוק שכירות הוגנת, קבע כי השוכר לא ישלם תשלומים שהמשכיר צריך לשלם לצדדים שלישיים,  ובכלל זה דמי תיווך למתווך אם המתווך פעל מטעם המשכיר.

גלית כרמי נגד יאיר וענת רוזן

בית משפט השלום בתל אביב נדרש במרץ 2020 למקרה בו המתווכת חתמה על הסכם תיווך הן עם המשכיר והן עם השוכרים, או ליתר דיוק עם השוכרת כאשר בן זוגה לא חתם על הסכם התיווך, בנוגע לעסקת שכירות עבור דירת מגורים בגבעתיים שהושכרה בסך של 8,900 ₪ לחודש.

השוכרים חתמו על הסכם תיווך עם המתווכת לפיו ישלמו לה דמי תיווך בשיעור דמי השכירות החודשיים שישלמו לבעלי הדירה אם יתקשרו בהסכם להשכרת הדירה. לאחר שהציגה להם המתווכת את הדירה פעמיים, קבעו פגישה במשרד התיווך ובפגישה נערך מזכר הבנות בין בעלי הדירה לבין השוכרים.

לאחר פגישה זו נפגשו השוכרים ובעלי הדירה, ללא נוכחות המתווכת, וחתמו על הסכם השכירות. השוכרים לא סיפרו למתווכת על חתימת ההסכם והדבר נודע לה זמן קצר לאחר מכן.

השוכרים: על המשכיר לשלם את דמי התיווך

השוכרים הדגישו כי הם אינם חייבים בתשלום דמי תיווך וטענו כי כשחתמו על הסכם התיווך הבינו שהם עושים כן עבור המתווכת, כדי שזו תוכל לפנות לבעלי הדירה ולדרוש מהם דמי תיווך. השוכרים טענו כי הם פטורים מתשלום דמי התיווך לאור הוראות החוק והסכימו "מתוך רצון טוב" לשלם סך של 3,000 ₪. השוכרים הדגישו כי הם ביקשו לשכור את הדירה ישירות מבעלי הדירה (ולא באמצעות המתווכת) אך לא ניתן היה לעשות כן, היות ובעלי הדירה נתנו למתווכת בלעדיות וסירבו להתקשר עמם ישירות. למעשה, ציינו, כי נכפה עליהם להתקשר עם המתווכת בעסקת התיווך על אף שידעו מראש באיזו דירה הם מעוניינים והמתווכת לא נדרשה לאתר את הדירה, אלא רק להפגיש אותם עם בעלי הדירה.

בנוסף, אמרו השוכרים כי המתווכת פעלה מטעם בעלי הדירה ולא מטעמם ומי שהיה צריך לשאת בתשלום דמי התיווך הם בעלי הדירה ולא הם. כמו כן, טענו השוכרים כי נאסר בחוק על המתווכת לגבות דמי תיווך גם מהם, שאם לא – הדבר יעודד מתווכים אחרים לנצל את ה-"פירצה" בחוק ובכך תסוכל כוונת המחוקק שהיא להגן על שוכרים מפני ניצול כוחם העודף של בעלי הדירות.

המתווכת שלא הייתה מוכנה להסתפק בסך של 3,000 עקב "רצון טוב" טענה כי מגיעים לה מלוא דמי התיווך בהתאם להסכם התיווך והגישה תביעה לבית משפט השלום.

פסיקת בית המשפט

בית המשפט קבע כי המתווכת הוכיחה כי השוכרים התקשרו עמה בעסקת תיווך, כי הסכם התיווך מבהיר בצורה מפורשת כי על השוכרים לשלם למתווכת דמי תיווך וכי המתווכת עשתה את מלאכתה כראוי. השוכרים אף הודו במהלך התביעה כי אין להם טענות על עבודתה של המתווכת, ואינם טוענים כי המתווכת לא הייתה "הגורם היעיל" בביצוע העסקה.

הסעיף בחוק אוסר על משכיר שחתם על הסכם תיווך עם מתווך, לחייב את השוכר לשאת בתשלום דמי התיווך להם התחייב המשכיר כלפי המתווך.

במקרה שבו המתווך התקשר הן עם בעל הדירה והן עם השוכרים, העסקה שלו עם השוכרים היא חיוב עצמאי ולא חיוב שבעלי הדירה התחייבו בו כלפי המתווך.

בית המשפט קבע כי אין מניעה חוקית שמתווך יגבה דמי תיווך גם מהמשכיר וגם מהשוכר. טענת השוכרים כי בעלי הדירה יזמו את שירותי התיווך וכי עיקר פעולת המתווכת הייתה מטעמם, אינה גורעת מהעובדה שהמתווכת פעלה גם מטעם השוכרים. העובדה שהמתווכת לא הציגה אישור או קבלה על כך שבעלי הדירה שילמו לה את דמי התיווך לא אומרת שסוכם בין המתווכת לבעלי הדירה כי השוכרים ישלמו את דמי התיווך במקומם או שככל והשוכרים ישלמו את דמי התיווך בעלי הדירה יהיו פטורים מתשלום דמי התיווך.

הכנסת הייתה ערה לכך שכדי להחיל את הוראות חוק השכירות והשאילה גם על מתווכים במקרים דוגמת המקרה הזה, יש לחוקק תיקון לחוק המתווכים. הצעת חוק בעניין זה אף נוסחה והועברה לוועדה אולם כל עוד לא תוקן החוק, אין להטיל על מתווכים חבות מכח הצעת החוק.

(תא"מ 58993-08-18 כרמי נ' רוזן ואח')