המלצה בהרחבות – לא רק לבעלי נחלות

מושב לימן נמצא בגליל המערבי, כאשר המושב מחזיק במקרקעין על פי חוזה שכירות מתחדש, הנחתם מעת לעת בין המושב לבין רשות מקרקעי ישראל.

חלק מחברי המושב הם בעלי נחלות חקלאיות המחזיקים בנחלות כבני רשות, אשר כוללת גם מבני מגורים. בנוסף למבני המגורים בנחלות החקלאיות, קיימים במושב מבני מגורים הבנויים על שטחי קרקע קטנים יותר והידועים כמשקי עזר.

לפני כ-20 שנה ביצע המושב הרחבה למגורים ומספר המגרשים בהרחבה היה כמספר הנחלות במושב, שעמד אז על 62 נחלות. המגרשים בהרחבה הראשונה הוקצו רק למי שהומלצו לקבלם על ידי בעלי הנחלות. בעקבות הליך הרחבה נוסף בזמן האחרון, פנו מספר בעלי זכויות במשקי עזר בבקשה שישתפו אותם ויוסיפו מגרשים לטובת משקי העזר.

המושב: בעלי משקי העזר – אין להם זכות למגרש נוסף

בישיבת ועד ההנהלה של המושב נקבע כי "בעלי משקי העזר אינם חברי האגודה ולכן אין להם זכות למגרש נוסף". האסיפה הכללית של האגודה קבעה כי השטח המיועד למגרשי ההרחבה יוקצה מתוך שטח שמהווה חלק משטחי הנחלות, כך שהמומלצים מטעם בעלי הנחלות יקבלו זכויות במגרשים החדשים.

בעלי משקי העזר פנו לבית המשפט כנגד המושב וטענו כי ההחלטה מקנה עדיפות שאינה הוגנת ופוגעת בשוויון בין בעלי הזכויות בנחלות ובעלי הזכויות במשקי עזר. לטענתם, אמות המידה שהיה על המושב להפעיל צריכות להיות כאלו הנהוגות בהקצאת משאבים לאומיים כמקרקעי מדינה וסטייה מכך מהווה אפליה פסולה.

המושב טען כי יצירת המגרשים החדשים נבע מפיצול של הנחלות ומויתור של בעלי הנחלות על חלק ניכר מנחלתם, ולכן ברור שלבעלי הנחלות יש זכות המלצה למסירת מגרשים בהרחבה. לגישת המושב, לבעלי משקי העזר אין זכות לתת המלצה למגרש בהרחבה – הם אינם חברי אגודה, הם לא החזיקו מעולם בשטחי המשבצת החקלאיים המשמשים לצורך תכנון ההרחבה ולא שילמו תשלומים להון האגודה או לקרן ההשקעות של המושב במשך השנים.

בית המשפט בחיפה: מדובר בהבחנה בין בני מקום לבני מקום

בית המשפט קבע כי בכל הנוגע למתן זכות ההמלצה – אין מקום לתת עדיפות לבעלי הנחלות על פני בעלי המשקים והדבר מהווה פגיעה בעיקרון השוויון. לדעת בית המשפט, החלטת המושב, המבחינה בין בני המקום לבני המקום ונותנת זכות המלצה רק לבעלי הנחלות מנוגדת לדין ואין כל נימוק המצדיק זאת.

כמו כן, הובהר בפסק הדין כי נקודת המוצא של המושב כאילו בעלי הנחלות ויתרו על שטחים שלהם ולכן רק להם מגיעה זכות ההמלצה היא שגויה, שכן רשויות התכנון מחליטות על מספר המגרשים בתוכנית, ומגרשי בנייה שיוקצו למגורים ייגרעו ממשבצת הקבע של האגודה (=השטח של הנחלה בישוב חקלאי כשהוא מוכפל במספר הנחלות שבתקן הישוב החקלאי).

בית המשפט הדגיש כי תפיסת הבעלות של בעלי הנחלות בשטחים שהיו חקלאיים ועוברים לשימוש למגורים היא המניעה אותם לחשוב שבאופן טבעי הם זכאים שיותר מקרוב משפחה אחד שלהם יחיה בקרבתם, בעוד בעלי משקי עזר אינם זכאים לכך. בג"צ כבר קבע בעבר כי זכויות החכירה נמסרו לבעלי הנחלות לצורך עיבוד חקלאי, והבסיס המשפטי לזכויותיהם הוא שכאשר המקרקעין חדלים לשמש לחקלאות, בטלה זכות החכירה ועל המקרקעין לשוב לרשות מקרקעי ישראל שתקצה אותם לפי עקרונות של צדק חלוקתי.

בית המשפט הדגיש כי בעלי החלקות לא "נתנו" את החלקות, אלא השתלבו בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל על מנת שבמסגרת התהליך שבו שטחי חקלאות הופכים לשטחי מגורים יאפשרו גם לקרובי משפחתם לגור לידם וכי אין להם זכות למנוע משכניהם, בעלי משקי עזר, להגשים ציפייה דומה.

(הפ (חי') 34767-03-19 אילנה קמרי ואחרים נגד לימן, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואחרים)