בר רשות ומכירת הנחלה

כזכור, בנובמבר 2018 קבע בית המשפט העליון בהלכה חדשה כי ניתן להעביר זכויות במשקים חקלאיים על-פי צוואה ולא רק ליורשים על פי דין – כלומר לא רק לבן זוג או לבן ממשיך.

כעת, בית המשפט העליון ממשיך ביוני 2019 עם המגמה לחזק את המעמד המשפטי של זכויות בר הרשות ואת האוטונומיה שלו בקביעת הזכאים להמשיך ולהחזיק בזכויותיו לאחר מותו וקובע כי ניתן לקיים צוואה לעניין מכירת זכויותיו בנחלה וחלוקת התמורה בין מוטבי צוואתו וכי הדבר אינו מנוגד ל-"הסכם המשבצת" שבין רשות מקרקעי ישראל לבין האגודה השיתופית.

העובדות

יוסי (שם בדוי – הצדדים חסויים) הוא בנה המאומץ והיחיד של סימה שנפטרה בשנת 2005 והוא גדל בביתה של סימה ובעלה מיום שנולד. סימה החזיקה בזכויות בר רשות במשק חקלאי במושב במרכז הארץ ויוסי לא מונה להיות בן ממשיך לנחלה שלה.

סימה נפטרה, ובשנת 2005 ניתן צו ירושה לפיו יוסי הוא היורש היחיד של סימה.

בני משפחה אחרים של סימה פנו לבית המשפט לבטל את צו הירושה והציגו צוואה שבה סימה הורתה על מכירת הזכויות בנחלה וחלוקת הכספים שיתקבלו מהמכירה – יוסי יקבל 40% והם יקבלו 60%.

לאור הצוואה, בית המשפט ביטל את צו הירושה ונתן צו קיום צוואה.

אף על פי שצו הירושה בוטל, פנה יוסי לרשות מקרקעי ישראל וביקש כי הזכויות בנחלה יירשמו על שמו. רשות מקרקעי ישראל לא היו מודעים לכך, הם נעתרו לבקשתו אולם בית המשפט  הורה להם לשנות את הרישום.

הצדדים פנו לבית המשפט לענייני משפחה שקבע כי יש למכור את הנחלה ולחלק את הכסף בהתאם לצוואה.

הצדדים התווכחו האם הסכם המשבצת מאפשר לבר רשות להורות כי המשק החקלאי יימכר ותמורתו תחולק בין הזוכים בצוואה, והעניין הגיע לבית המשפט העליון.

הסכם משולש והסכם דו-צדדי

מערכת היחסים במשקים החקלאיים בהתיישבות השיתופית מוסדרת בהסכמי משבצת שבין רשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית (כ-"גוף מיישב") והאגודה השיתופית ("הסכם משבצת משולש") או בהסכמים שבין רשות מקרקעי ישראל לאגודה השיתופית ישירות ("הסכם משבצת דו-צדדי"). הקרקע היא קרקע בבעלות המדינה וזו משכירה את הקרקע לאגודה השיתופית – ישירות או באמצעות הסוכנות היהודית – ומי מהן מעניקה רישיון בר רשות לחברי האגודה בנחלות חקלאיות במשבצת שהושכרה לה.

נקודת המוצא בנוגע לזכויות של בר רשות בנחלה חקלאית היא כי זכויות אלה ניתנות להעברה, גם בדרך של הורשה, אבל הכל בכפוף להסכם הרישיון ולתנאים הקבועים בו.

לכן בכדי לקבוע אם בר רשות יכול להעביר את הזכויות, או אם ישנן מגבלות החלות עליו, יש לבחון את ההסכמים שמסדירים את היחסים החוזיים עם בר הרשות.

סעיף 19(ג) להסכם המשבצת במקרה זה מתייחס לגורל הזכויות בנחלה עם פטירת חבר האגודה המחזיק בזכויות בר רשות בנחלה חקלאית:

"(ג) במקרה פטירתו של חבר האגודה תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השימוש שלו במשק שבשימושו המהווה נחלה. למען הסר ספק מובהר ומוסכם בזה כי אין באמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר רשות בלבד שאינן חלק מעזבונו ואין בהן כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על פי חוזה זה כבר רשות לכל דבר ועניין:

(1) נפטר אחד מיחידי בני זוג שהינם חברי אגודה המחזיקים במשק (להלן-המנוח) תעבורנה כל זכויות השימוש שלו לבן זוגו בלבד, וזאת אפילו אם המנוח הניח ילדים ביחד עם בן הזוג.

(2) לא הניח המנוח בן זוג, אך הניח ילד אחד, תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק לילד האמור, בתנאי שהוא מוכן ומסוגל לקיים את המשק.

(3) לא הניח המנוח בן זוג, אך הניח יותר מילד אחד, תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק רק לאחד מביניהם המוכן ומסוגל לקיים את המשק. באין הסכמה בין הילדים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק יחליט בכך בית המשפט. למען הסר ספק מובהר בזה במפורש כי בית המשפט יחליט רק בשאלה מי מבין הילדים מוכן ומסוגל לקיים את המשק וכי זכויותיו של המקבל תהיינה רק זכויות שימוש במשק כבר רשות.

(4) כל אחד מיחידי בני זוג שהינם חברי האגודה המחזיקים במשק רשאי להורות בצוואתו למי תימסרנה זכויות השימוש שלו במשק, ואולם לא יהיה בהוראות הצוואה כאמור כדי לגרוע מזכויותיו של בן-זוגו האמורות בפסקה (1) לעיל ולא יהיה בהן כדי לגרום למסירה של זכויות השימוש במשק ליותר מאדם אחד ולבן-זוגו."

יוסי טען כי הוראות הסכם המשבצת גוברות על הוראות הצוואה ולשון סעיף 19(ג)(4) אינה מתירה הורשת זכויות בנחלה בדרך של מכירה וחלוקת התמורה ולכן יש לקיים את הוראות סעיף 19(ג)(2) לפיו אם אין בן זוג ויש רק ילד אחד – תעבורנה כל הזכויות במשק לאותו ילד.

הכרעת בית המשפט

בית המשפט הדגיש כי פסקאות 3-1 עוסקות בחלופות עובדתיות ובתוצאה של כל חלופה וחלופה. לעומת זאת, פסקה 4 קובעת הוראה כללית – במקרה בו המנוח ערך צוואה והיא חולשת על כל אחת מהאפשרויות העובדתיות שבפסקאות 3-1,  והיא מטילה שתי מגבלות על העברת זכויותיו של בר רשות בדרך של צוואה:

(א) שהצוואה אינה גורעת מזכויות בן הזוג כאמור בפסקה 1.

(ב) שהצוואה לא מורה על העברת הזכויות ליותר מאדם אחד ובן זוגו באופן שייצור פיצול של הנחלה.

בנוסף, הדגיש בית המשפט כי הפרשנות לפיה בר רשות רשאי להורות בצוואתו כי הנחלה תימכר והתמורה תחולק בין מוטבי הצוואה מתיישבת עם התכלית המרכזית של הוראות סעיף 19(ג) להסכם – מניעת פיצול זכויות בנחלות חקלאיות במטרה לשמור על כושרם החקלאי ועל המבנה המשפחתי של אגודות שיתופיות. פרשנות זו מתיישבת גם עם עיקרון העל במשפט הירושה ולפיו מצווה לקיים דברי המת.

(בע"ם 1813/18 פלוני נ' פלוני ואח').