הסכם תיווך – קרוב משפחה

אורן פרנס – מתווך מקרקעין, הגיש תביעה בבית משפט השלום בתל אביב נגד חיים וחנן – זוג אחים שהתחייבו כלפיו בהסכם תיווך שכלל תקופת בלעדיות.

המתווך דרש כי ישולמו לו דמי תיווך בגין מכירת הנכס ולחילופין את דמי הפיצוי המוסכמים מכח הסכם התיווך, לאחר שהנכס אכן נמכר במהלך תקופת הבלעדיות – לשוכר שהתגורר בדירה. אך זאת, מבלי שחיים וחנן שיתפו את אורן המתווך בעניין.

חתימה על הסכם תיווך – לא על-ידי בעל הנכס

חיים וחנן סירבו לשלם את דמי התיווך בטענה כי הסכם התיווך נחתם על ידי חנן בלבד, בעוד שחיים הינו בעל הזכויות במקרקעין ואילו חנן רק סייע לו בענייני הדירה ולפיכך חתימתו –  לשיטתם – אינה מחייבת. עוד טענו האחים כי מאחר שהדירה נמכרה לשוכר שהתגורר במקרקעין, הרי שהמתווך לא זכאי לדמי תיווך – משום שהוא לא שימש כגורם היעיל שהביא לסגירת עסקת המכר בפועל.

בית המשפט קיבל את תביעת המתווך וקבע כי יש לחייב את האחים בתשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם התיווך.

הסכם תיווך – מיהו לקוח?

סעיף 9(א) לחוק המתווכים במקרקעין קובע כי  על מנת שמתווך דירות יהיה זכאי לקבל דמי תיווך, עליו להחתים את "הלקוח" על הסכם תיווך בכתב, המהווה הלכה למעשה הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך מקרקעין. אמנם, בדרך כלל, ה-"לקוח" המתחייב בתשלום דמי תיווך הוא גם בעל הזכויות במקרקעין לגביהם מבקשים פעולת תיווך.

עם זאת, הכנסת לא הגבילה את החתימה על הסכם התיווך רק לבעל זכויות במקרקעין. המונח  "לקוח" מוגדר בחוק המתווכים במקרקעין כ–"צד להסכם עם מתווך במקרקעין לקבלת שירותיו, בין אם הוא משלם דמי תיווך ובין אם לאו".

ניתן לראות שהכנסת נקבה במפורש במונח "לקוח" במשמעותו הרחבה.

כלומר, משמעות שניתן לפרשה בהתייחס למוכר זכויות, אך גם בהתייחס לרוכש זכויות ולכל מי ששוכר את שירותי המתווך – כך שבהחלט ייתכן כי גם מי שאינו בעל הזכויות בנכס על פי מרשם הזכויות בלשכת רישום המקרקעין ("הטאבו"), אך יש לו אינטרס במכירה, יתקשר בהסכם תיווך מחייב לכל דבר ועניין.

מכירת הנכס לשוכר – הגורם היעיל

בנוסף, בית המשפט קבע כי העובדה שהנכס נמכר לאדם אשר שוכר את הנכס, לא מאיינת את זכותו של המתווך לתשלום דמי תיווך נוכח נוסח הסכם התיווך שכלל הסכמה גורפת לתשלום דמי תיווך, "בכל מקרה שהנכס יימכר במהלך תקופת הבלעדיות" – ומבלי להחריג את אפשרות המכירה למי ששוכר בפועל את הנכס.

בנסיבות הללו, ולאור לשונו הגורפת והחד משמעית של הסכם התיווך, בית המשפט קבע כי ההתחייבות לתשלום דמי תיווך גורפת וחלה על כל עסקת מכירה בתקופת הבלעדיות.

נקבע כי אין מקום להתערב ביחסים ההסכמיים בין הצדדים ולקבוע בדיעבד תנאים חדשים והתחייבויות שכלל לא נכללו בהסכם לו רצו הצדדים להחריג את השוכר היה עליהם לציין זאת במפורש בהסכם התיווך. משהם לא השכילו לעשות זאת,  יש לחייב את האחים בתשלום הפיצוי המוסכם למתווך – בהתאם להסכם התיווך.


(להרחבה:ראו: תאק (ת"א) 69359-12-19  אורן פרנס – גלי תכלת נכסים נגד חיים זלצמן גביש)

—