הסתלקות מצוואה הדדית

בני זוג ערכו צוואות הדדיות במסגרתן הם ציוו – הדדית את כל רכושם האחד לשניה. קרי, במותו של בן הזוג הראשון מבין שניהם יירש את כל רכושו בן הזוג השני אשר נותר בחיים. בנוסף, הצוואות ההדדיות כללו הוראת "יורש אחר יורש", לפיה, בפטירת בן הזוג השני, אשר נותר בחיים, יירשו ילדי בני הזוג את כל הרכוש בחלקים לא-שווים, בהתאם לחלוקה שנקבעה בצוואות.

שינוי צוואה הדדית

אלא שלאחר פטירת בן הזוג הראשון, ביקש בן הזוג שנותר בחיים לשנות את ההוראות שקבע בצוואתו ההדדית. חוק הירושה קובע בסעיף 8א, כי ניתן לשנות את הוראותיה של צוואה הדדית, לאחר מות אחד מבני הזוג, בטרם חולק העזבון, בתנאי שבן הזוג שנותר בחיים מסתלק הסתלקות כללית מחלקו בעזבון בן הזוג הראשון.

בהתאם לכך, בן הזוג שנותר בחיים וביקש לשנות את הוראות הצוואה ההדדית אכן הסתלק הסתלקות כללית מחלקו בעיזבון בן הזוג הראשון.

יורש אחר יורש

לצד זאת, מאחר שלא נקבעו בסעיף 8א הוראות מיוחדות לעניין השלכותיה של הסתלקות זו על חלוקת עיזבונו של בן הזוג שנפטר ראשון, התעוררה השאלה מה דין יתר הוראות הצוואה ההדדית של בן הזוג שכבר נפטר – האם הן בטלות או שמא יש לפעול על פי הוראת "יורש אחר יורש" שקבע המנוח בצוואתו?

שכן, אם יתר הוראות הצוואה תקפות, אז בהתאם להסדר "יורש אחר יורש" שקבע בן הזוג שנפטר, עם הסתלקות בן הזוג שנותר בחיים – אשר היה היורש הראשון – מהעזבון, יש להעביר את הזכויות בעזבון ליורש הבא בתור – קרי ילדיהם המשותפים של בני הזוג בחלקים שונים ולא שווים כפי שקבע המנוח בצוואתו.
לעומת זאת, ככל שהסתלקות בן הזוג שנותר בחיים מביאה הלכה למעשה לבטלות הוראות הצוואה ההדדית של בן הזוג שנפטר, אזי יש לחלק את העיזבון בהתאם לכללי הירושה על-פי דין. או-אז יחולק העזבון בין ילדי בני הזוג בחלקים שווים.

ירושה לפי החוק או לפי הצוואה

בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי יש לחלק את העיזבון בהתאם לכללי הירושה על-פי דין ולפיכך הילדים ירשו בחלקים שווים. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת ערעור אשר נדחתה על ידי בית המשפט העליון שקבע כי יש להותיר את פסק הדין על כנו.

בית המשפט העליון קבע כי בנסיבות העניין יחולו כללי הירושה על-פי דין, על עיזבון בן הזוג הראשון, ובתוך כך, תחול הוראת סעיף 6(ב) לחוק הירושה, לפיה בן הזוג השני שהסתלק מחלקו בעיזבון בן הזוג הראשון, רואים אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה.

כלומר, עיזבון בן הזוג הראשון יחולק בחלקים שווים בין ילדי בני הזוג (ולא בהתאם לחלוקה שנקבעה בהוראת "יורש אחר יורש" בצוואה ההדדית).

בית המשפט העליון נימק את החלטתו, בין היתר לאור ההבחנה בין 2 הסדרים שונים שנקבעו בחוק הירושה – הסדר "יורש אחר יורש" וכן הסדר "יורש במקום יורש".

כך, בהסדר "יורש אחר יורש", זכות הירושה של היורש השני מותנית בירושתו בפועל של היורש הראשון. זאת, משום שמדובר ביורשים נוספים זה על זה ואשר תלויים זה בזה. הדבר משתמע מלשון סעיף 42ב לחוק הירושה הקובעת כי הסדר "יורש אחר יורש" מאפשר למצווה "לצוות לשניים על מנת שיזכה השני אחרי שזכה הראשון" כאשר "השני יזכה במות הראשון או בהתקיים התנאי או בהגיע המועד שנקבע לכך בצוואה, הכל לפי המוקדם יותר".

במילים אחרות: המצווה רשאי לקבוע אדם שיזכה בנוסף ולאחר הזוכה הראשון, ורק בתנאי שזכה הראשון. לא זכה הראשון – לא יזכה השני; ובמקרה שלפנינו: הסתלק הראשון (בן הזוג השני) – לא זכה השני (הילדים).

יורש במקום יורש

לעומת זאת, בהסדר "יורש במקום יורש", הקבוע בסעיף 41(א) לחוק הירושה, המוריש מצווה על יורשים חלופיים זה לזה כאשר "השני יזכה אם לא זכה הראשון";

בהתאם להוראת סעיף 50 לחוק הירושה, כל אימת שלא נקבע יורש חלופי באמצעות הסדר "יורש במקום יורש" – הוראת הצוואה לטובת המסתלק מתבטלת, ובמקומה יחולו כללי הירושה על-פי דין.

(להרחבה – קראו בע"מ 130/24 פלוני נגד פלונית בבית המשפט העליון)