הרחבה של דירה בבניין דורשת הסכמות שכנים, ומי שביצע כבר הרחבה יראו אותו כמסכים מראש. האם ההסכמה משויכת לבעל הדירה שמרחיב או "שממשיכה" עם הדירה, בלי קשר למי הבעלים או
מי גר בה או מי ביצע את ההרחבה?
כדי לערוך שינויים ברכוש המשותף בבנייני מגורים בישראל, רשאים מי שבבעלותם שלושה רבעים מהדירות להחליט להוציא חלק או חלקים מהרכוש המשותף של כולם ולהצמיד את אותם חלקים לדירה מסוימת לטובת הרחבה של אותה דירה. אותם בעלי דירות יכולים להחליט גם בנוגע לחלוקות זכויות הבניה הנדרשות לצורך זה, ואם ההרחבה נועדה לבנות ממ"ד או מרחב מוגן קומתי, רשאים להחליט על כך 60% מבעלי הדירות.
בעל דירה שהורחבה = כמי שמסכים "להרחבה אחרת"
בהתאם לחוק המקרקעין, בעל דירה שהורחבה כבר יראה כמי שהסכים להרחבה דומה של כל דירה אחרת באותו בניין.
אם בעל דירה מתנגד לאותה החלטה בטענה כי ההרחבה פוגעת באופן מהותית בזכויותיו, או המבקש מינוי שמאי מקרקעין בהיעדר הסכמה, או בעל דירה החולק על קביעת השמאי רשאי לפנות למפקח על הבתים המשותפים בטאבו (גוף שיפוטי בטאבו).
בבניין בחיפה בו 4 דירות מגורים, הסתכסכו שני בעלי דירות. צבי וגילה יוגב הגישו תביעה להרוס תוספת בנייה של חנה שטיינברג-ניסן, המשמשת את בעלה של חנה כמשרד אדריכלים וזאת עקב הטענה שלא הייתה הסכמה לתוספת הבנייה מצד בעלי הדירות.
צבי וגילה טענו כי בניית יחידת מגורים נוספת, בנוסף על הדירה המקורית, אינה "הרחבת אותה דירה", ולכן רוב של 75% אינו מספיק אלא נדרשת הסכמה של 100% מבעלי הדירות בבניין. צבי וגילה טענו גם שההרחבות שביצעו דירות אחרות בבניין, שלכאורה רואים אותם כמסכימים להרחבה, אינן דומות להרחבה שביצעה חנה.
חנה טענה שמדובר בזכויות בניה אישיות שלה ולא זכויות בניה משותפות לכל בעלי הדירות, ולכן לטענתה בכלל אין צורך בהסכמת בעלי הדירות לתוספת הבנייה שבוצעה. חנה גם טענה כי מאחר שצבי וגילה הרחיבו אחת משתי הדירות שבבעלותם, יש למנות את 'קולם' כמסכימים גם ביחס לדירה שהורחבה גם וביחס לדירה הנוספת.
המפקחת על הבתים המשותפים בטאבו דחתה את טענותיה של חנה והחליטה לקבל את התביעה של צבי וגילה – כאשר חנה לא הצליחה להוכיח כי קיים היתר בניה או שניתן לקבל היתר בניה על תוספת הבניה ואז היה נדרש רק רוב של 75%, ולכן נדרשת הסכמה של 100% מבעלי הדירות.
חנה החליטה לערער על פסק תוצאת פסק הדין לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן ערערה גם לבית המשפט העליון.
האם ההסכמה הולכת אחרי הדירה או אחרי הבעלים?
השאלה המשפטית שעלתה בדיון בבית המשפט העליון היא – האם יש לראות אדם, שיש בבעלותו שתי דירות בבניין מגורים, ואשר ביצע הרחבה באחת מדירת מגוריו, כמסכים להרחבה של דירת שכנו ביחס לדירה שבוצעה ההרחבה או ביחס לשתי הדירות?
השאלה הזאת היא הרבה יותר רחבה מעניין זה, שכן היא עוסקת בהאם ההסכמה מתייחסת לבעל הדירה או לדירה שהורחבה, כלומר במקרים בהם בעל הדירה מתחלף, האם ההסכמה נשארת ומחייבת את בעל הדירה החדש אשר קנה את הדירה כמו שהיא – As Is – ולא ביצע את ההרחבה, אלא קודמו בדירה כאמור?
בית המשפט החליט לא לקבל את הערעור של חנה, ולגבי השאלה המשפטית הרחבה, הדגישו השופטים כי אין צורך להחליט בה אך מבלי לקבוע החלטה מחייבת, נראה להם כי ההסכמה צריכה ללכת אחרי הדירה ולא אחרי הבעלים.
