האם ניתן להפלות שוכרים פוטנציאליים עקב דת, לאום, נטייה מינית ועוד? האם מותר לבעלי דירות לסרב להשכיר את דירותיהם ללהט"בים או למיעוטים? פרישה ממו"מ עשויה להיות בלתי לגיטימית ותחייב לפצות את הצד הנפגע.
חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים קובע כי אין להפלות מחמת גזע, דת, לאום, מוצא, מין, השקפה, גיל, נטייה מינית, השתייכות מפלגתית ועוד.
איסור ההפליה חל על אספקת מוצרים, אולם בית המשפט העליון לא הכריע אם דירה היא מוצר.
בתי המשפט בישראל השתמשו בחוק החוזים כדי להטיל חובות על צדדים להסכם במקרים של הפליה בהשכרת דירות, אך בעיקר בשלב בו נחתם כבר הסכם בין המשכיר לשוכר.
למשל, בית המשפט בעפולה הטיל על בעל דירה פיצויים כאשר סירב לקיים חוזה שנחתם עם שוכרת ערבייה, עקב התנגדות השכנים. בית משפט בתל אביב כפה על בעלים של פאב להמשיך לקיים את חוזה השכירות על אף שהבעלים "גילה" כי מתוכננים לבוא בשערי הפאב הומוסקסואלים ולסביות. בית משפט אחר אף קבע כי בעל דירה שגילה כי לשוכר שלו יש עבר פלילי, אין הדבר מצדיק ביטול החוזה לאחר שהחוזה נחתם.
אבל – מה קורה במקרה בו לא נחתם עדיין הסכם ורק מתנהל משא ומתן בין המשכיר לשוכר?
מערכת היחסים – בשלב של המשא ומתן לפני חתימת חוזה השכירות – כפופה לסעיף 12 בחוק החוזים הקובע כי לקראת חתימתו של חוזה, אדם חייב לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. צד למשא ומתן כמובן רשאי לפרוש ממנו, אך השאלה היא מה הן הנסיבות בהן הוא רשאי לעשות כן.
שוויון וכבוד אל מול הזכות לקניין
זכותו של השוכר הפוטנציאלי לשוויון וכבוד, והסתמכות על שיקולים זרים בבחירת שוכרים, כדוגמת נטייה מינית או דת, פוגעת בשיוויון ובכבוד של השוכר הפוטנציאלי. מאידך, ניצבת הזכות הקניינית של בעל הבית, שזהו הנכס שלו.
בנסיבות מסוימות, פרישה ממשא ומתן המבוססת על הפליה והדרה – עשויים להיות בלתי לגיטימיים, עד כדי הקביעה כי הפרישה לא נעשתה בתום לב ולא בדרך מקובלת, ולכן מנוגדת לחוק החוזים ומחייבת פיצוי של הצד הנפגע.
בכדי להבין האם הפרישה ממשא ומתן היא לגיטימית או לא, ישנם מספר מבחנים שנקבעו בבתי המשפט בישראל:
השלב במשא ומתן – ככל שהשלב מתקדם יותר ופרטי העסקה מגובשים יותר, נדרשת סיבה ומובהקת וברורה יותר להצדקת הפרישה.
פעולות שנעשו במסגרת המשא ומתן עד לפרישה – בדיקות ע"י הצדדים עצמם או באמצעות אנשי מקצוע; השקעת משאבים לקראת ההתקשרות החוזית (למשל תשלום לעו"ד לבחינת הזכויות בדירה והחוזה); הכנות שנעשות לקראת החתימה על החוזה (למשל, בנוגע לעזיבת הדירה הקיימת).
אופי ההתקשרות – האם מדובר על התקשרות ארוכת טווח; האם מדובר במערכת חוזית מורכבת המערבת גם צדדים נוספים וכו'. האם בעל הדירה מתגורר בדירה או בסמוך אליה (כי מדובר ביחידת דיור) או בעל דירה שגר בחו"ל וחברה מנהלת את הליך ההשכרה וכיוצא בזה.
אופן התחלת המשא ומתן ובפרט באיזה אופן "נפגשו הצדדים" – האם מדובר במכרז או במודע בעיתון או מפה לאוזן. ככל שהמאפיינים האישיים גדולים ומשמעותיים יותר, יינתן לאופי ההתקשרות היבט אישי יותר המחייב התחשבות גדולה יותר באוטונומיה של בעל הדירה.
"הסביבה" – ככל שמדובר בסביבה עירונית יותר, לעומת סביבה הומוגנית או בעלת מאפיינים מובהקים יותר, כך הסירוב עשוי להיות מוצדק פחות.
קיומם, או היעדרם, של אלמנטים נוספים לפרישה ממשא ומתן – האם קיימים שיקולים נוספים שהנחו את הצד הפורש, ושעשויים להיות בעצם לגיטימיים, וההפליה היא נימוק "נלווה".
