השכרת נדל"ן בחו"ל – תשלום ביטוח לאומי?

בטור קודם נכתב כי מי שנחשב ל-'תושב ישראל' יחויב בתשלום מסים למדינת ישראל בהתייחס לכלל הכנסותיו – הן בישראל והן מחוץ לישראל. כלומר, תושב ישראל המחזיק נכסי נדל"ן מחוץ לישראל אותם הוא משכיר יחויב לשלם מס "גם בישראל" על הכנסותיו מדמי השכירות.

גם בישראל

"גם בישראל" משום שברוב מדינות העולם, כולל במדינת ישראל, נהוג כי יש לשלם את המס הנובע מההכנסה המתקבלת מהשכרת נכסי הנדל"ן קודם כל למדינה בה נמצאים נכסי הנדל"ן.

אם קיים פער בין המס שמטילה אותה מדינה לבין המס המוטל במדינת התושבות, במקרה שלנו מדינת ישראל, יש לשלם את הפער לרשות המסים הישראלית, אלא אם באמנת המס בין מדינת ישראל לבין המדינה בה מצויים נכסי הנדל"ן נקבע שיעור מס אחר.

תשלום מס בגין הכנסות משכירות בחו"ל

פקודת מס הכנסה מאפשרת שתי חלופות בכל הנוגע לתשלום המס בגין הכנסות מדמי שכירות בחו"ל:

• תשלום מס לפי הכנסתו החייבת של אדם בשנת המס לפי שיעורי המס השוליים הקבועים בסעיף 121 לפקודת מס הכנסה (החל מ-31% ולבני 60 ומעלה החל מ-10%).

• תשלום שיעור מס אחיד של 15%, בתנאי שההכנסה משכירות אינה מהווה הכנסה מעסק בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה זו. כאשר בוחרים באפשרות זאת, לא ניתן לנכות הוצאות שהוצאו בייצור ההכנסה מדמי שכירות למעט הוצאות פחת וכן לא ניתן לקזז את המס ששולם בחו"ל למדינה שבה מצויים נכסי המקרקעין.

ברוך אולך נגד המוסד לביטוח לאומי

ברוך הוא תושב ישראל בעל אזרחות שוויצרית. לברוך 3 נכסים בחו"ל המושכרים למטרת מגורים והוא מקבל בגינם דמי שכירות. הוא בחר לדווח על נכסים אלו למס הכנסה בהתאם לסעיף 121 לפקודת הכנסה ולהיות ממוסה בגינם בשיעור המס הרגיל – כאשר לטענתו מדובר בשיעור מס שלילי נוכח מיסוי מקביל וגבוה יותר בשוויץ.

המוסד לביטוח לאומי הוציא שומת חיוב בדמי ביטוח לאומי בגין ההכנסה משכירות והעניין הגיע לבית הדין לעבודה בירושלים, שכן קיים פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי על הכנסה מדמי שכירות מחוץ לישראל שחלות עלה הוראות סעיף 122א' – כלומר שמשולם בגינם 15% מס הכנסה ללא ניכוי המס ששולם בחו"ל וללא ניכוי הוצאות למעט פחת.

בית הדין לעבודה קבע כי הפטור מתשלום דמי ביטוח לאומי ניתן אך ורק לחלופה השנייה, היות וקיימת חזקה שאדם הבוחר בתשלום מס לפי החלופה הראשונה, לפי המסלול הרגיל של הכנסה החייבת בשיעורי מס מלאים – מקים חזקה מובהקת כי ההכנסה היא מעסק.

עם זאת, החזקה הזאת ניתנת לסתירה, כפי שאכן קורה במקרה של ברוך אולך. כלומר, במצבים שונים של תכנוני מס אשר מצדיקים בחירה בתשלום מס לפי החלופה הראשונה על אף שההכנסה אינה מעסק. במקרה של ברוך, הוא אכן הצליח לסתור את החזקה הזאת – כאשר מדובר בשלושה נכסים בלבד ובאדם שהוא תלמיד ישיבה בעיסוקו העיקרי, קיימת לכל הפחות לדעת בית הדין ראשית ראייה כי ההכנסה אינה מעסק.

השופט קבע כי על המוסד לביטוח לאומי לערוך ברירו נרחב לגבי מקור הנכסים, אופן ייצור ההכנסה, מידת המעורבות בהכנסות, עסקים אחרים שבבעלותו וכיוצא בכך בכדי לבחון האם ההכנסה משכירות היא הכנסה מעסק, ולא די בכך שאדם בחר בתשלום מס לפי החלופה הראשונה – של תשלום שיעורי מס רגילים – כדי לקבוע כי מדובר בעסק.

(בל (י-ם) 25768-08-19 ברוך מרדכי אולך נגד המוסד לביטוח לאומי)