חוזים יש לקיים

התפשטות נגיף הקורונה בישראל והצעדים הננקטים על-ידי גורמי הממשל בישראל יוצרים מצבים סבוכים בכל הנוגע לקיום חוזים והתחייבויות בישראל.

מפניות רבות שהגיעו למשרדנו בשבועות האחרונים, ניתן לראות מספר דוגמאות לכך:

שוכרים של חנויות ועסקים מודיעים לבעלי הבית שלהם כי לא ישלמו את דמי השכירות החודשיים שכן לטענתם הם אינם יכולים לעשות שימוש בנכס המושכר – במלואו או בחלקו – ולכן אי-תשלום דמי השכירות אינו הפרה של החוזה ביניהם.

מזמיני אירועים (חתונות/בריתות/בר מצוות וכיוצא בזה) מודיעים לאולמות האירועים כי לא יוכלו לקיים את השמחות ומבקשים את המקדמות ששילמו חזרה – הן לאולמות עצמם והן לספקים. טענתם היא כי לאור תקנות החירום המחייבות אותם, אין הם יכולים למלא את התחייבויותיהם לקיים את האירועים ומבקשים את כספם חזרה. מנגד, בעלי האולמות מציעים תאריכים חלופיים ככל האפשר לקיום אירועי השמחות.

קוני דירות המבקשים להיכנס לדירות שרכשו, אולם המוכרים אינם יכולים להתפנות מהדירות, ומשכך טוענים הקונים כי הם מפרים את ההסכמות שנכרתו בין הצדדים. באותו אופן, שוכרי דירות מגורים אשר סיימו את חוזה השכירות ונדרשים לפנות את הדירה השכורה, אולם לאור המצב אינם יכולים להתפנות לדירה חלופית.  

רוכשי דירות מקבלנים, המבקשים לבטל את החוזים בטענה שלאור המצב תהיה עלייה משמעותית בעלויות הבנייה (שתשפיע על מחיר הרכישה שלהם כי הוא צמוד למדד תשומות הבנייה) וכן עלייה ניכרת בריביות המשכנתא. לכן, טוענים רוכשי הדירות, לא יהיה ביכולתם לממן את הדירה שרכשו והם מעוניינים לחזור בהם מחוזה הקנייה.

נקודת המוצא בשיטת המשפט בישראל היא כי חוזים נולדו לקיום ולא להפרה, כי בכך מעודדים בני אדם לקיים הבטחותיהם. קיום ההבטחות עומד ביסוד חיינו, כחברה וכעם. עמדה זו, כפי שקבעו בתי המשפט במקרים רבים מושתתת על גישה מוסרית של הגינות ותום לב שכן החוזה הוא "חוק" שהצדדים קבעו ביניהם, ואותו עליהם לקיים.

בתי המשפט בישראל גם קבעו כי על אדם מן הישוב שלא לנצל את הנסיבות שאליהן נקלע להעצמת הנזק כדי להגדיל פיצוי, אלא חובתו לפעול להקטנת הנזק, ועל בתי המשפט לתת לחובה זו ביטוי. חובת הקטנת הנזק אינה שיקול פסול או זניח, אלא שיקול לגיטימי ומשמעותי אליו יש להתייחס ברצינות. הלכה למעשה, צד לחוזה אינו יכול לשבת בחיבוק ידיים, אלא מוטלת עליו "החובה" להפחית את הנזק שנגרם לו על-ידי הצד שכנגד.

חובת הקטנת הנזק לא נקבעה רק על-ידי בתי המשפט, אלא גם היא קבועה בחוק. סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) קובע במפורש כי אין המפר חוזה חייב בפיצויים לפי סעיפים ספציפיים באותו חוק בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין.

המחלוקות החוזיות הרבות הקיימות כיום במשק הישראלי יגיעו, בחלקן, ככל הנראה לבתי המשפט. אולם בטרם יגיעו לבתי המשפט, על הצדדים לחוזה לזכור 2 עקרונות אלו בדיני החוזים: (א) חוזים יש לקיים (ב) חובת הקטנת הנזק.

מעקרונות אלה ניתן ללמוד כי בנסיבות החריגות של התפשטות נגיף הקורונה ותקנות שעת החירום יש מקום לנסות ולהגיע לידי פשרה בין הצדדים לחוזה. פשרות אלו יכולות להיות בדמות הסכמות חדשות בין הצדדים, אשר לוקחות בחשבון את המצב הייחודי שנגרם, פועלות יחדיו בכדי לקיים את החוזה במידת האפשר תוך הקטנת הנזקים של כל הצדדים לחוזה.