האם קורונה תוכר ככח עליון?

השלכות מגיפת הקורונה ניכרות בכל פינה במדינת ישראל והדבר משפיע בצורה משמעותית על המשק הישראלי ועל עסקים רבים. מפאת חובת הבידוד שהוטלה על השבים מחו"ל, כמעט ונסגרו הלכה למעשה השמיים ותושבים רבים נאלצו לבטל את טיסותיהם ואת החופשות מחוץ לישראל אותם תכננו.

בעקבות ההנחיות של משרד הבריאות נסגרו גם מסעדות, פאבים, בתי קולנוע, אולמות אירועים, חדרי כושר ובריכות שחייה, קניונים, מוסדות החינוך, בתי מרחץ וספא ועוד. בעלי העסקים טוענים שבמצב זה אין הם מסוגלים לשאת בדמי השכירות החודשיים. באופן דומה, יכולים לטעון ההורים כי היות ומוסדות החינוך נסגרו בהוראת המדינה, אין הם נדרשים יותר לשלם את שכר הלימוד. ביטול אירועי השמחה, ביניהם חתונות, בר/בת מצוות, בריתות, חינות ועוד יובילו להפסדים קשים של בעלי האולמות. אולם מה לגבי מקדמות שכבר שילמו מזמיני האירועים? האם מזמיני האירועים יכולים לטעון לכח עליון שבגינו לא יוכלו לקיים את החוזה?

קבלנים כבר החלו להודיע כי יאחרו במועדי המסירה של הדירות שהם בונים בטענה של כח עליון וכי לא יהיו מחויבים לשלם את הפיצויים בגין האיחורים. 

חוק החוזים בישראל קובע כי המועד לקיומו של חיוב בחוזה נדחה אם על הצדדים לקיים את ההתחייבויות שלהם בד בבד – וזאת כל זמן שצד אחד אינו מוכן לקיים את החיוב המוטל עליו. כך, למשל, יכול לטעון מזמין אירוע כי בעל אולם האירועים אינו יכול לערוך אירוע ל-400 מוזמנים ומשכך אינו מקיים את ההתחייבות לה התחייב בהסכם בין הצדדים. באותו אופן, שוכר של מועדון ריקודים יכול לטעון כלפי המשכיר כי הוא אינו עומד בהתחייבותו להעמיד לו נכס שיכול לשמש כמועדון ריקודים.

השאלה האם התחייבות היא התחייבות עצמאי או משולבת נלמדת מההסכם בין הצדדים – מלשון ההסכם, ומכוונת הצדדים כפי שהיא מתפרשת בתוך ההסכם. בה בעת, כדאי לזכור כי המשכיר או בעל אולם האירועים לפי הדוגמאות שלעיל יוכל לטעון כי הוא מוכן לקיים את החיוב המוטל עליו, אך אינו יכול לעשות זאת עקב הנחיות משרד הבריאות.

כאשר בוחנים את ההסכם, ואם בית משפט יידרש לבחון את החוזה בין הצדדים, עליו יהיה לבדוק האם צד לחוזה אינו מוכן לקיים את התחייבותו או שלא יכול הוא לקיים את התחייבותו.

עניין זה יביא אותנו לדיני סיכול החוזים בישראל – סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה).

סעיף זה קובע כי אם צד להסכם מפר את החוזה, אולם ההפרה היא כתוצאה מנסיבות שהמפר לא ידע ולא היה לדעת עליהן בעת כריתת החוזה + ושלא יכול היה למנוע את אותן הנסיבות + וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהסכימו עליו הצדדים, הרי שההפרה לא תהווה עילה לצד השני לקבל פיצויים או לבקש לאכוף את החוזה.   

בתי המשפט בישראל הכירו כבר לא אחת בכך שאירועים חיצוניים שלא היו בשליטת הצדדים לחוזה מהווים אירועים שלא ניתן היה לצפות אותם. כך, למשל, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי החלטת ממשלה לאסור על עובדים זרים לעבוד אצל חברות בענף הבניין מהווה סיכול חוזה העבודה עקב אירוע שלא יכלו הצדדים לצפות אותו. בית המשפט העליון גם קבע כי צו מניעה שהוצא ומנע הפעלת בית קפה מהווה סיכול חוזה.

יש לזכור כי כלל יסוד בדיני החוזים בישראל הוא תום לב בקיום התחייבויות חוזיות, כלומר פעילות בצורה הוגנת בקיום חוזה. ספק אם עמידה של צד לחוזה על חובת תשלום מלוא התמורה בגין שירות או התחייבות שהוא אינו יכול למלא תהווה התנהגות בתום לב מצד אותו צד. בהקשר זה, בית משפט השלום בחיפה קבע בשנת 2008 כי צדקו הורים שביטלו את שכר הלימוד לגן הילדים היות ולא היו יכולים לשלוח את ילדיהם לגן עקב מצב מלחמתי. בפסק הדין קבע בית המשפט כי התעקשות של צד לחוזה כי הצד השני ישלם את מלוא התשלום גם כשהוא אינו יכול לספק תמורה, היא התעקשות חסרת תום לב.

יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ולבחון היטב את ההסכם שנחתם בין הצדדים.

ברור כי מגיפת הקורונה היא עניין שעדיין מתפתח ומלוא השפעותיו טרם התבררו עד הסוף, וכאשר יחזרו החיים אל מסלולם, בתי המשפט יידרשו להכריע במקרים רבים הקשורים לסיכול החוזים.

בהקשר זה ראוי לציין כי בתי המשפט בסין קבעו לאחר מגיפת ה-SARS כי המגיפה היא בבחינת כח עליון, ויש להתייחס להפרת החוזה בהתאם לכך אם ההפרה נעשתה עקב צעדים בהם נקטה הממשלה.