במכתב נכתב, בין השאר:
"היותה של ממשלת מעבר בגדר ממשל זמני שאינו נסמך על אמון הכנסת והציבור, מוליד את הצורך לפעול בריסון מוגבר בכל הנוגע להפעלת סמכויות שלטון, ביניהן גם במינוי שרים זמניים עד שתקום הממשלה הבאה לאחר מערכת בחירות קרבה.
מתחם הסבירות של ראש ממשלת מעבר במינוי שרים זמניים בממשלת מעבר מאופיין באיזון הנדרש בין הצורך בעשייה לבין דרישת האיפוק. ככלל, בעניין לנדשטיין ובעניין וייס שנדונו בבית המשפט העליון, נקבע כי ראוי שמינויים לתפקידים בשירות הציבורי לא יבוצעו בידי גורמי ממשלה אלא ימתינו עד לכינון ממשל חדש, אלא מקום שיש באיוש תפקיד מסוים צורך חיוני של ממש אשר אם לא
ייענה, ייצור חלל העלול לפגוע באינטרס ציבורי חשוב.
אשר על כן, יש להימנע ככל האפשר ממינויי שרים זמניים בממשלת מעבר שכן קיים חשש מוגבר מניגוד עניינים במינוי, העדפת האינטרס המפלגתי הצר על פני האינטרס הציבורי, וחששות לפגם בהליך המינוי נוכח הפגיעה העלולה להיגרם בכך לאמון הציבור.
בית המשפט העליון אף קבע בפרשות הידועות של השר אריה דרעי וסגן השר פנחסי כי כאשר מוגש כתב אישום כנגד שר מכהן, מוטלת חובה על ראש הממשלה לשקול את שאלת העברתו מכהונה של השר ובמסגרת שקילה זו, רק תוצאה אחת תהא תוצאה סבירה כפי שהדגיש כב' השופט (כתוארו אז) אהרן ברק. כמו כן, מהלכת דרעי פנחסי עולה כי לעתים אף כאשר אין מוגש כתב אישום נגד חבר – ממשלה, או בטרם הוחלט סופית על העמדתו לדין בעבירות פליליות חמורות, אפשר שתתגבש חובה משפטית לסיים את כהונתו".
לכתבה ברדיו קול חי – לחצו כאן.
למכתב המלא ליועץ המשפטי לממשלה – לחצו כאן.
